ביום הזיכרון הזה, הכבד הזה, כשהזיכרון הקולקטיבי והפרטי מעורבבים זה בזה, אלו הם הפנים והשמות האישיים שלי שאני זוכר ונזכר. הראשון, כרונולוגית, דוד שלא יצא לי להכיר אך את זיכרון חייו ומותו אני נושא עמי מאז שאני זוכר את עצמי, חלק בלתי נפרד מההוויה המשפחתית שלי - והאישית.
השני, ידיד טוב מימי התיכון שלבושתי לא שמרתי על קשר עמו, ודבר הירצחו נפל עלי בהפתעה. אלא הם השמות והפנים שאני זוכר. אנשים שפניהם מעידים על סיפורים אישיים רבים יותר מהתמצות המצורף. והמעט שאני יכול לעשות הוא להעלות כאן את זכרם ולומר עליהם ועל הנופלים במערכות ישראל ועל כול הנרצחים בפיגועי הטרור. "יהי זכרם ברוך ותהא נשמתם צרורה בצרור החיים ואמרו אמן."
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה