צביעות תקשורתית צפויה – צתצ

התקשורת יצאה להגנת "שלום עכשיו" כשתקפה את דבריו של הרמטכ"ל לשעבר מושה בוגי יעלון כשקרה ל"שלום עכשיו" וירוס. אך כשבתחילת החודש מזכ"ל "שלום עכשיו", יריב אופנהיימר, במאמר פומבי על גבי העיתונות הישראלית עשה צחוק מהדרישות הלגיטימיות של ישראל מהפלסטיניים, להכיר בישראל כמדינה יהודית, על זה הם שתקו.
אופנהיימר זלזל בדרישה זו ע"י שיחס לה ולה דורשים, דרישות שלא היו ולא נבראו, כמו הצטרפות לתנועה הציונית העולמית, אימוץ העברית (הם כבר יודעים עברית), התקוה וכדומה. להזכיר לאופנהיימר, הסירוב להכיר בישראל כמדינה יהודית הוא הסיבה למה הם החלו במלחמה הזו, למה הם רוצחים באזרחים באופן קבוע, ולמה עראפת פוצץ את שיחות קמפ דיוויד.
ולעשות צחוק מרצונה של מדינה לסיים את המלחמה ולדאוג לאזרחיה זה דבר ראוי לגינוי.

למען הסדר הטוב, לצאת כנגד וירוס אחד בנוכחות וירוס שני, משה פייגלין, עושה את בוגי צבוע באותה מידה.

---

ובעניין דבריו של תום שגב הבוקר ברדיו בעניין המאמר האנטישמי בצהובון השודי, אם יורשה להזכיר לו, השקר הנתעב הזה כוון כנגד החילים שלנו, וכמו שאנו מחויבים לעשות הכול כדי לשחררם משבי אויב, כך אנו חיבים להגן עליהם, ועלינו משקרים מתועבים.

אפאסים

איזה אפס, פחדן, טבח עשרות אנשים, ושניים מתוכם הצליח לרצוח, סתם כי בא לו בשבת הלפני אחרונה בת"א, למה בא לו?
כי הפריע לו, או אולי להם, שיש כאלו שעושים מה שהם עושים בשונה ממנו, בינם לבין עצמם, בבתיהם הם ובמועדוניהם הם הרחק ממנו, אז הטריח את עצמו אל תוך חדרי חדריהם ותקע צרורות לכול הכיוונים.
ומה יצא לו מזה?
הוא מרגיש גבר עכשיו, גיבור?
על מה הוא בדיוק התגבר? (כן גבר בעברית זה אחד ש גא–בא–ר) על טנקים פורצים? על מחבלים עטופים בחומרי נפץ ורסס?
להגיב באלימות כלפי השונה מאיתנו, רק כי השונה הזה שונה זה פחדנות לכול דבר, כניעה ליצר הפחד מהשונה, ומה אמרו חז"ל על הכניעה ליצר "איזהו גיבור הכובש את יצרו". כן גם חז"ל רואים בו פחדן.
ולירות בלא חמושים זו הפחדנות הכי מובהקת שיש.
וכל כך הרבה פחדנות במעש אחד עושה אותו אפס, אפאס גמור, ואם יש לו שותפים לפחדנות, שמהללים אותו ב"סחטיין יא גבר", "שיחקת אותה" ומחליקים איתו כפה אחת או שתיים, הם אפאסים בדיוק כמוהו.

שלוש שנים למלחמת לבנון השניה

שלוש למלחמה שנוהלה מגובה הזין.
היו מנהלים אותה מגובה הלוחמים, מי יודע אולי החיזבאללה היו גמורים היום.

שאלה רטורית על הולכי רגל ישראלים במעבר חציה מרומזר

לימדו אותנו הרבה דברים על זהירות בדרכים, לחצות במעבר חציה, להסתכל לצדדים, לא בין מכוניות חונות ולא לחצות באלכסון, וכמובן תמיד, תמיד בירוק.
לא את הכול אנו זוכרים ולא לכול אנו מציתים.
אמרו לנו שאם אנו חוצים באור ירוק וזה מתחלף באמצע לאדום עלינו להמשיך לחצות עד הסוף.
אמרו לנו שאם הגענו למעבר חצייה ויש אור ירוק עלינו לעצור ולחכות לירוק הבא ורק אז לחצות.
עכשיו, לאיזה מהם אנו מרבים לציית ואיזה שכחנו לחלוטין?

קע"ה שנים לביזה הגדולה של צפת

האם מישהו זוכר את ה'ביזה הגדולה של צפת'? האם מישהו שמע על כך?
מבדיקה באינטרנט העיברי, מעטים מכירים את הסיפור ומאלו שכן הרבה חושבים שלדרוזים היה חלק בכך. אך נתן שור, היסטוריון של צפת וא"י בעת ההיא, מדגיש שלא כך היה זה.
הביזה הגדולה של צפת היה פוגרום בן 33 ימים שעשו התושבים הערבים הפלסטינים מכפרי הסביבה ביהודי העיר צפת, בחיפוש אחר אוצרות חבויים שכביכול היו להם.
השנה הייתה 1834, התקצ"ד, והפוגרום החל ב 8 בסיון והסתיים ב 10 בתמוז , מה 15 ביוני עד ה 17 ביולי. מאחוריו עמד מסית, נביא מטעם עצמו בשם מוחמד דמור שהסית במהלך הימים הקודמים כנגד היהודים ורכושם, כשלצדו ואקום שלטוני שנוצר כתוצאה מהמלחמה בין מוחמד עלי, שליט מצריים לסולטן הטורקי ותאבת הבצע של תושבי הגליל המזרחי. הפוגרום עצמו היה חלק ממרד כללי של ערביי הארץ כנגד מוחמד עלי. חשוב לציין שלדרוזים לא היה בו חלק, ואלו המזהים את הדרוזים כחלק מהפורעים לרוב מתבלבלים עם אירוע שהיה 4 שנים מאוחר יותר בו התעללו מספר חילים דרוזים מהר הלבנון ביהודי העיר בהשפעת ערביי העיר. אירוע זה היה קצר יותר והסתיים ללא הרוגים, כשגם בו לדרוזים של הגליל לא היה חלק.
הביזה עצמה הייתה התעללות בת 33 יום בתושביה היהודים של צפת, הם הוכו, נשדדו, הופשטו מבגדיהם, חלקם נרצחו, ובתיהם פורקו עד היסוד ע"י ההמון תאב הבצע. כפי שתיאר זאת , הנוסע האנגלי אלכסנדר ויליאם קינגלייק ממקורותיו של נתן שור, אימתם של היהודים היתה כה גדולה עד שילד מוסלמי בן 10 יכול היה להיכנס לבית יהודי ולקחת מה שהוא רוצה.
הזוועה הזו נדחקה לפינת השכחה והבלבול כי כנראה זו דרכה של ההיסטוריה, לא הכול נחרת בזיכרון. מאה שנה לאחר מכן, החליט אליעזר ריבלין, קרוב לודאי מקרוביו של יו"ר הכנסת הנוכחי ראובן ריבלין, להעלות את הנושא מתהום הנשייה. וזה גם מה שאני מנסה לעשות 75 שנה אחריו.

יש לנו זכות מלאה לפחד ממדינה פלסטינית

יש לנו זכות מלאה לפחד ממדינה פלסטינית, לאור ההיסטוריה העיקבית של הטרור והדבל טוק הפלסיטיני, יש לנו זכות מלאה לפחד מישות כזאת.
אך באותה מידה אסור לנו להתחמק מהאחריות ולהכיר בעובדה, שהפתרון היחיד לסכסוך הזה הוא שתי מדינות לשני עמים. מדינה ערבית פלסטינית לצד מדינה יהודית ישראלית.
על החבל הדק הזה קשה מאוד ללכת, אבל אנחנו לא לבד עליו...

חושם ימני

חושם ימני מחפש אלטרנטיבה למדינה פלסטינית. מחפש. אחרי שנים שהתנגד, אחרי שסוף סוף נבחר לשלטון על בסיס לא למדינה פלסטינית, אחרי שסוף סוף הקים ממשלה, ורק אחרי שאיום חילוקי עם המעצמה האם עלה, אז חושם ימני נזעק והתכנס לחפש אלטרנטיבה למדינה פלסטינית, וע"כ הוא חושם.

חושם פרלמנטרית מתארחת אצל 'לונדון וקרשנבאום' ומצהירה בחיוך רחב על עקרונות האלטרנטיבה החדשה. שהם "הערבים לעולם לא יכירו בקיומנו" זה לא עקרון זו עובדה, נכונה לא נכונה (היא נכונה). עיקרון הוא משהוא שאת/ה מאמין בו כנכון וצודק ותקדם אותו בין אם העובדות בשטח הם כאלו או הפוכות מהם. רק חושם יתבלבל בין עובדות לעקרונות.

חושם אקדמאי וחושם ביטחוני נפגשים לחפש אלטרנטיבה למדינה פלסטינית, עכשיו, כשהנושא בוער. חיפשו, חיפשו ומה מצאו? – ירדן. למעלה מ 20 שנה אחרי שזרקו אופציה זו לכול הרוחות בשמחה ובששון, הם נזכרו בה. למעלה מ 20 אחרי שירדן ויתרה על הגדה, בחוסר רצון אך באנחת רוחה גוברת והולכת, הם יענינו אותה לחזור? למה לה? בגלל החיוך של ציפי חוטבלי? חושם פתטי.

חושם פרלמנטרי רוצה להעביר חוק האומר "ירדן היא המדינה הפלסטינית" כמוהו כחוק האומר לשמש "ממחר תזרחי במערב ותשקעי במזרח" חושם ליצני.

חושם מינסטריאלי רוצה להעביר את חוק הנקבה, בבחינת להגיד לאנשים מה לחשוב ומה להרגיש. הנקבה היא חלק מאידיאולוגיה ותפיסת עולם, רובה מעוותת מוסרית והיסטורית. מול אידיאולוגיה מציבים אידיאולוגיה, מציבים עבדות ומציבים אמות מידה מוסריות. ומי שאינו מאמין שלזכות תפיסת עולמו עומדים העובדות ההיסטוריות והמוסר האנושי – שום חוק בעולם לא יפצה על חוסר אמונתו.

חושם ליברמני שולח אצבע שלישית לארה"ב, שרואה בחמאס אירגון טרור ומקשקש בזנבו מול רוסיה הרואה בו אירגון לגיטימי. חושם כזה לא צריך להחזיק בתפקיד ציבורי כלשהו – בטח לא שר החוץ.