אצל ציפי זה לא היה קורה

ההצבעה במועצת זכויות האדם של האו"ם היתה כנראה בכול מקרה נגדינו, אבל שרק שש מדינות יצביעו בעדינו ושצרפת ובריטניה יסרבו להשתתף, כלומר ימנעו? אצל שר חוץ אחר ור"מ אחר היו יותר מדינות מצביעות בעדינו ויותר נמנעות, וזו עובדה.

אל נקרא להם שונאי ישראל

כך מבקשים שלושת הסרבנים שברחו לדרום אפריקה במאמר בוואלה. הם מסרבים לקחת חלק בבנית חומת ההפרדה שהורידה את הפיגועים למינימום של קרוב מאוד לאפס, הם מסרבים לחפש מטעני חבלה וחמושים בכפרים ערביים. הם מסרבים להקים מחסומים עפר שמקשים על חוליות חבלה מכפרים שונים לתאם מהלכים ולגייס משאבים, מסרבים להיות סוהרים של מיליון וחצי תושבים ברצועת עזה, שעשרות אלפים מתוכם הם חמושים, החמושים מכף רגל ועד ראש, שנשבעו להרוג יהודים באשר הם יהודים.
אין להם אף מילה רעה על הצד הפלסטינאי, אך את החרדה שלנו מפיגועים הם מסוגים כאי רצון לסיים את הכיבוש, לאי ההסכמה שלנו איתם הם קוראים גיזענות ומילטיריזם ופשע שעלינו כולנו לשלם. ולדרום אפריקה, מדינה שמעולם לא התענינה בצד שלנו הם הלכו לספר את הצד ה"אחר" של הסיפור.
בעולמם של שלושת אילו, אין לחברים שלהם זכות לחלוק עליהם, לדאוג לעצם קיומם הפיזי, אפילו זכות לחיות אין, אבל מבחינתם הם אינם שונאי ישראל.
הגיון כזה נקראה פסיכופתי.

אין לנו את מי לחבק שם

ממאמרו הבוקר של נחום ברנע בידיעות אחרונות, יש סיבות טובות לקוות שיש סוף כול סוף איזשהו פרטנר לשלום בצד השני. אבל כמה זה בגלל שהחמאס מכונים להם כדור לרקה ושהאמריקאים נכנסו עמוק לתמונה? כשכול זה יחלוף, מה אז?

באסה שמאלנית

קניתי במיוחד את עותק "העיר" עם התצלום של השופט גולדסטון בחזית, הבטיחו את כול הדו"ח בלי צנזורה בעמוד 42. הגעתי לעמוד 42 ומה קיבלתי, ראיון כללי עם כבוד השופט וארבע עדויות מתוך המאות שיש בדו"ח. איזו באסה; איזו צנזורה; איזה שמאלנים, גם משקרים, גם מצנזרים, גם לקחו לי חמישה שקלים.
מעבר לציניות זהו סיפור עצוב, כי השמאל הספיציפי הזה, זה שמאחורי עיתון העיר, הפך מזמן לכת הסגורה בתוך הזיותיה.

יום כיפור: חטא שחטאתי, חטא של חוסר סובלנות ואגואיזם.

חטא שחטאתי, חטאתי כילד, ילד מפונק אך אינטליגנטי מספיק להבין חומרת מעשי.
חטא של חוסר סובלנות, אדישות ואכזריות לילד אחר בן גילי שסבלו היה רב ולא צודק, ואת עוצמת עינוייו הבלתי נתפסים לא יכולתי להבין והפנים. חטא כלפי ילד שאינו בנמצא כדי לשמוע אותי מבקש את סליחתו, אך כל שנה אני מבקש זאת כלפי הנר שאני מדליק לזכרו. אבל זה לא ממש מספיק, זה לעולם לא יהיה מספיק.

הנאום הכמעט טוב של ביבי

נתניהו נשא נאום באו"ם. נאום חשוב נאום טוב. לצאת מול אחמאדאיניג'ד והשקרים שלו, זה חשוב, פשוט אבל חשוב, חשוב מאוד. לדרוש מהאו"ם יושרה זה לא פשוט, מאוד לא פשוט, אבל חשוב, הרבה יותר חשוב. אבל בפרט אחד חשוב הוא פישל, הוא חזר מספר פעמים על המשפט ZIONISM IS RACISM, משפט שיקרי, נבזי, שיש לצאת נגדו וטוב שיצא נגדו, אך שחזר עליו כלשונו, קידם אותו ואת המסר הנקלה. מסר אותו מקדמים אותם גורמים המשחיתים את האו"ם. היה טוב יותר אם היה מנסח בקצרה משפט או פיסקה המוכיחים הפוך. ZIONISM IS THE NATIONAL LIBERATION MOVEMENT OF THE JEWISH PEOPLE, AND THEREFORE AN OPPONENT OF RACISM, WHICH SOUGHT TO SUBJUGATE ALL PEOPLES.

והכאב הזה

המות שבידיעה הזו הוציא זעקת כאב מגופי כמו מרבים אחרים בארץ.
המות הוא תמיד לא צודק, לא פייר ומיותר, על אחת כמה וכמה כשהוא מכה פעמים.
רצינו את האב והבן בשמים, בל נכחיש זאת, אבל לא ככה, ממש, ממש לא ככה.
כעת תורם של המילים והתמונות למלא את חוסר האונים שלהם, שלנו,
את הביחד שלנו עם האם והילדים שהוכו פעמיים ע"י גורל קפריזי ואכזר.
החיים ימשיכו הלאה ויישאו את משא הכאב הזה, כמו ברכבת עמוסת מכולות כאב.
לאן איני יודע
ואנו במסע הכאב הזה נחפש את התמורה, הכאב עצמו יחפש את הצדק לאי הצדק שהפיל אותו עלינו...
כי תכלית כול מסע הוא החיים עצמם ואלי הם יתנו תשושה ומזור לכאבנו
יהיה זכרם ברוך