הרב יהודה עמיטל זצ"ל, 2010-1924 : אובדן היסוד בגשר המחבר בינינו

לכול גשר יש תומכת שמחזיקה אותו וכול תומכת נשענת על יסודות השומרים על יציבותה. יסוד כזה היה הרב יהודה עמיטל זצ"ל, מי ומורשתו תשמר את יסודות התומכות, תחזק אותן והפלגים בנו יעברו על הגשר בבטחה.

יהי זיכרו ברוך.

קישור נילווה

השיר הלא פשיסטי של ירון לונדון.

לירון לונדון אין שירים פשיסטים. הוא לא מסוגל ליצור שירים פשיסטים. שזהו כמובן דבר מעולה.

האנשת הסובב אותנו, אדמה, בית, מכונית, בעלי חיים, מזג אויר, ים ועוד, זה דבר נורמלי, חלק בלתי נפרד מהיצירה הספרותית. וכשהסיטואציה הריגשית היא חזקה, כך גם עוצמת הקשר בין המאניש למאנש.

ארץ טובה שהדבש בעורקיה

אך דם בנחליה כמים נוזל.

הוא משפט שמוחה על המלחמה ונגדה. הדם פה הוא גוף מזהם ומתבזבז, במקום מים, במקום דבש, ובבזבוזו אין הוא מקדש דבר. וככזה הוא מנוגד לערכי הפשיזם. כך גם הסיומת

אז לא יותר אמהות תקוננה

ולא על בניהם האבות,

כן הוא יבוא

ורגלינו עד אז לא תלאינה

לרדוף בעקבי התקוות.

תקווה מובהקת לשלום, כשידוע שבקרב הפשיזם המלחמה היא האידיאל.

כמו הרבה יוצרים ירון לונדון הוא ביקורתי מאוד כלפי עצמו, אך שיר זה ומילותיו החזקות מראה שערכי השמאל, של התקווה לשלום, של הסלידה משפיכות דמים, של התקווה לסוף המלחמה/המרדף יכולים לבוא ובאים כחטיבה אחת, עם מודעות היסטורית, מחויבות למשימה והרעות, שמעולם לא היתה, לא ימין ולא שמאל.

כלאטמה ביד היוצר

אתר ביקורת התקשורת הימני לאטמה וגולת הכותרת שלו, הסטירה "מהדורת השבט", צבר וצובר כמות מכובדת של אוהדים ברשת הישראלית והיהודית בחו"ל. הפרודיה שעושה רונית אברהמוף על גל גבאי היא עוקצנית ואכזרית בהתאם לכול כללי הסאטירה. עם זאת מערכון החד גדיא שלהם אינו סאטירה ואינו פארודיה ואף אינו מחאה, כי אם פרנויה. מערכון המכליל את כול החולקים על הימין הישראלי בחטיבה אחת מיריב אופנהיימר ועד אחמדיניגאד הוא מקרה קלאסי של 'כולם אותו דבר וכול העולם נגדנו ורק אנחנו צדיקים תמימים'. תופעה דומה קימת בקרב 'הקרן החדשה לישראל' וקהילת אירגוני זכויות האזרח בישראל הרואים בכול ביקורת המושמעת כלפיהם אקט של רדיפה.

השילוב של קללות ומוזיקה כלפי אותם אישים במערכון אינו שונה ממה שאוהדי כדורגל עושים, וכך משרת את מקטרגיהם הגדולים של ישראל ושל מפעל ההתנחלויות, ובכך איני מתכוון ליריב אופנהיימר או למישהו אחר מתנועת 'שלום עכשיו', כי אם למפיצי שטנה מיומנים ומתמידים כדוגמת מקס בלומנטל, למי שאינו מכיר את המי ומי ברשימת שונאי ישראל האמיתיים.

ערוותו הפרובינציאלית של ביבי

המשבר עם ארה"ב נרגע, בערך, ועמו למדנו דבר חשוב על ראש ממשלתנו. שתצלומים עם שועי עולם חשובים לו עד כך שאפשר ללחוץ עליו בעזרתם על נושאים שבנפשו ובנפשנו. וכך לראש ממשלה לחיץ, שפגיעותו ללחצים נחשפת כמעט כול יום, נחשפה עוד חולשה, מיותרת ומרגיזה. עם הממשל האמריקאי לא רוצה להיפגש עם ראש הממשלה הנבחר של ממשלת ישראל, זו זכותו, לא צריך להתבכיין בגלל זה, לא להתגמגם, לא להתחסד וגם לא להתרגז.
במשבר הנוכחי האשם הוא בצד האמריקאי, לצעקות העלבון שלהם יש אפס אמינות לנוכח השקט שלהם סביב ככר דלאל מוגרבי ברמאללה. האירוניה שבדבר היא שרק בגלל זעקות השמאל נסוגו האמריקאים. והשמאל הישראלי הוא שהציל את ירושלים ונתן לביב את הפוטו אופ עם נשיא ארה"ב שהוא כ"כ כמה לו.

השמאל הישראלי חוסל ע"י הקליינברגיזם

אצל אביעד קליינברג כולם חשודים במותו של השמאל הישראלי, בין אם זה יגאל עמיר המרושע או אהוד ברק אותו הוא מצא אשם. מבחינתו כול מי שהוא חיצוני להגדרה הצרה שלו של שמאל חשוד או אשם על בטוח. חוץ ממנו הוא ומדומיו כמובן.
זה שההגדרה הצרה שלו של שמאל הוציאה מתוך המחנה כול מי שחלק על העובדות האלוהיות (אך הלא תמיד מציאותיות) שישראל/הכיבוש תמיד אשמה, כול מי שהיתה לו מודעות ביטחונית אפילו קטנה, וגם את העובדות שלא תמיד היו נוחות לדוגמא הקדושה הוציאו מתוך מחנם הקטן, כגון הברוטאליות הפלסטינית, ההסתה הפלסטינית, אי יכולתם להכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. התעלמותו של השמאל הקליינברגי מדאגות הביטחון של האזרח הישראלי, הוציאו את מרבית אזרחי ישראל מאותו שמאל אקסלוסיבי ואופנהימרי. ועצם העובדה שאנחנו חושבים שאנחנו צודקים עושה אותנו אוטומטית אשמים מבחינתם, אפילו אם בחינת העובדות מכריע לטובתנו, לה אין שום חלק מחיסול "השמאל הישראלי". אולי מפני שקליינברג ודומיו מעולם לא היו שמאל, אלא רק פוזה אליטיסטית וסטייליסטית.

14 שנה לרצח יצחק רבין זכרונו לברכה ומה השתנה?

הימין עדיין בהכחשה,
השמאל עדיין אוחז במונופול,
ואקדמאים, עיתונאים, ושאר מיניי מומחים מיצרים על העניין.
אבל אולי בקרב העם, בקרב כלל הציבור, עובר הזיכרון את מסלולו הטבעי, נכנס לשיגרה הצפויה, שלפעמים נדמה כי שמקהה היא את הכאב, אך לא מאבדת את המשמעות.
שהיה זה פשע חמור מאין כמוהו, ואף צד בעם הקרוע שלנו לא יכול להרשות לעצמו לתת לדבר לחזור על עצמו.

רב פורנוגרפי

תחשבו על אדם עם עקרונות, עקרונות חשובים גבוהים ובלתי מתפשרים. חשוב לו להכניס תצלומים פורנוגרפיים לבית הכנסת, ולא סתם, אלא פוסטרים ענקיים, שמכסים קירות, וכול איבר מוצנע, של גבר ואישה, חשוף וגלוי לכול, בפוסטרים שמכסים כול קיר וקיר ואפילו את ארון התורה עצמו.

ולא רק זה, אם מישהו אומר לו שאסור, ידרוש הוא את פיטוריו.

לאיש הזה קוראים הרב אליקים לבנון, רבה של אלון מורה, בית הכנסת הוא צה"ל והפוסטרים הם הפוליטיקה שהוא וצוערי שמשון החדירו לתוך הצבא. פוליטיקה שמקומה בחוץ. פוליטיקה שכול חייל וקצין שם בצד וממלא הוראות גם אם פוליטית הוא מתנגד להם. תהפוך את בית הכנסת לבית זונות הוא יהיה בתי זונות, תהפוך את הצבא לזירה של מלחמות פוליטיות, בא כול רב הוא גנרל, לא יהיה צבא ואנו לא נהיה עם.