לקחי האסון על הכרמל:

לשים את מכבי האש, כיבוי האש וכול העוסקים במעגל הראשון של חילוץ והצלה על אותו רובד עם כוחות המודיעין והביטחון.

להתייחס לכבאים כמו לטייסים. הן מבחינת תנאי שירות, הן מבחינת שמירת יתרון טכנולוגי ומקצועי. להיות הטופ שבטופ.

להקים טיסות לכיבוי שריפות. ארבעה מינימום, צפון, מרכז, דרום, ורזרבה.

להגיע למצבת של כבאי אחד לכול 800 תושבים, לא כולל כבאי הקק"ל, נמל התעופה בן גוריון, נמלי הים, המרכזים התעשייתיים כימיים ודומיהם, כדוגמת המרכז הפטרוכימי בחיפה ורמת חובב.

העלאה מיותרת של מפלס החרדה

כבר כמה ימים שהתקשורת המקומית מחממת את האוירה בינינו לאמריקאים בעקבות ההצהרה על כונת בנית דירות במזרח ירושלים. עם שמות תואר מפחידים כמו עלבון, השפלה, עימות, וקרב, לתיאור משמעותה של ההצהרה ותיאור העימות בן נתניהו לאובמה, אפשר היה לחשוב שאוטוטו אירועי מרס השנה עומדים לחזור. ערוץ 10 אפילו הביאו ראיון עם וולף בליצר, מבכירי השדרנים ב CNN, כדי לאשש את תרחישי האימה. פקידי ממשל הם לא הצליחו להשיג, אך אפילו הוא לא סיפק את הסחורה.

ולבסוף, מה נותן לנו ידיעות אחרונות בעמוד 10?

נתניהו מציע להקפיא לכמה חודשים, לא כולל ירושלים והגושים.
האמריקאים מציעים הסכמה פלסטינית לבניה מוגבלת במקומות מסוימים.

כלומר שהם מוכנים לקבל בניה מוגבלת במקומות מסוימים. כך שכול הויכוח הוא על היקפי זמן ושטח. בין אם הם יצליחו להביא להסכמה פלסטינית או לא זה דיון אחר, אבל מכול מתקפת שמות התואר המפוצצים שהנחיתו עלינו, הציבור, לא נשאר דבר ששוה פיצוץ. הם סתם העלו לנו את מפלס החרדה.
התקשורת הישראלית אולי אינה תשקורת כתאבת הימין, אבל אלוהים כמה הם יודעים לקשקש.

ועוד דבר למר יעקוב אילון, כאחד שהאנגלית שלו פחות מתורגלת משלך אני חייב להעיר לך שאומרים
Mr. Wolf Bleatzer ולא נובחים Wolf Bleatzer.

יצחק רבין ז"ל: מהי מורשת רבין?

המורשת של יצחק רבין היא מדינת ישראל

הרב יהודה עמיטל זצ"ל, 2010-1924 : אובדן היסוד בגשר המחבר בינינו

לכול גשר יש תומכת שמחזיקה אותו וכול תומכת נשענת על יסודות השומרים על יציבותה. יסוד כזה היה הרב יהודה עמיטל זצ"ל, מי ומורשתו תשמר את יסודות התומכות, תחזק אותן והפלגים בנו יעברו על הגשר בבטחה.

יהי זיכרו ברוך.

קישור נילווה

השיר הלא פשיסטי של ירון לונדון.

לירון לונדון אין שירים פשיסטים. הוא לא מסוגל ליצור שירים פשיסטים. שזהו כמובן דבר מעולה.

האנשת הסובב אותנו, אדמה, בית, מכונית, בעלי חיים, מזג אויר, ים ועוד, זה דבר נורמלי, חלק בלתי נפרד מהיצירה הספרותית. וכשהסיטואציה הריגשית היא חזקה, כך גם עוצמת הקשר בין המאניש למאנש.

ארץ טובה שהדבש בעורקיה

אך דם בנחליה כמים נוזל.

הוא משפט שמוחה על המלחמה ונגדה. הדם פה הוא גוף מזהם ומתבזבז, במקום מים, במקום דבש, ובבזבוזו אין הוא מקדש דבר. וככזה הוא מנוגד לערכי הפשיזם. כך גם הסיומת

אז לא יותר אמהות תקוננה

ולא על בניהם האבות,

כן הוא יבוא

ורגלינו עד אז לא תלאינה

לרדוף בעקבי התקוות.

תקווה מובהקת לשלום, כשידוע שבקרב הפשיזם המלחמה היא האידיאל.

כמו הרבה יוצרים ירון לונדון הוא ביקורתי מאוד כלפי עצמו, אך שיר זה ומילותיו החזקות מראה שערכי השמאל, של התקווה לשלום, של הסלידה משפיכות דמים, של התקווה לסוף המלחמה/המרדף יכולים לבוא ובאים כחטיבה אחת, עם מודעות היסטורית, מחויבות למשימה והרעות, שמעולם לא היתה, לא ימין ולא שמאל.

כלאטמה ביד היוצר

אתר ביקורת התקשורת הימני לאטמה וגולת הכותרת שלו, הסטירה "מהדורת השבט", צבר וצובר כמות מכובדת של אוהדים ברשת הישראלית והיהודית בחו"ל. הפרודיה שעושה רונית אברהמוף על גל גבאי היא עוקצנית ואכזרית בהתאם לכול כללי הסאטירה. עם זאת מערכון החד גדיא שלהם אינו סאטירה ואינו פארודיה ואף אינו מחאה, כי אם פרנויה. מערכון המכליל את כול החולקים על הימין הישראלי בחטיבה אחת מיריב אופנהיימר ועד אחמדיניגאד הוא מקרה קלאסי של 'כולם אותו דבר וכול העולם נגדנו ורק אנחנו צדיקים תמימים'. תופעה דומה קימת בקרב 'הקרן החדשה לישראל' וקהילת אירגוני זכויות האזרח בישראל הרואים בכול ביקורת המושמעת כלפיהם אקט של רדיפה.

השילוב של קללות ומוזיקה כלפי אותם אישים במערכון אינו שונה ממה שאוהדי כדורגל עושים, וכך משרת את מקטרגיהם הגדולים של ישראל ושל מפעל ההתנחלויות, ובכך איני מתכוון ליריב אופנהיימר או למישהו אחר מתנועת 'שלום עכשיו', כי אם למפיצי שטנה מיומנים ומתמידים כדוגמת מקס בלומנטל, למי שאינו מכיר את המי ומי ברשימת שונאי ישראל האמיתיים.

ערוותו הפרובינציאלית של ביבי

המשבר עם ארה"ב נרגע, בערך, ועמו למדנו דבר חשוב על ראש ממשלתנו. שתצלומים עם שועי עולם חשובים לו עד כך שאפשר ללחוץ עליו בעזרתם על נושאים שבנפשו ובנפשנו. וכך לראש ממשלה לחיץ, שפגיעותו ללחצים נחשפת כמעט כול יום, נחשפה עוד חולשה, מיותרת ומרגיזה. עם הממשל האמריקאי לא רוצה להיפגש עם ראש הממשלה הנבחר של ממשלת ישראל, זו זכותו, לא צריך להתבכיין בגלל זה, לא להתגמגם, לא להתחסד וגם לא להתרגז.
במשבר הנוכחי האשם הוא בצד האמריקאי, לצעקות העלבון שלהם יש אפס אמינות לנוכח השקט שלהם סביב ככר דלאל מוגרבי ברמאללה. האירוניה שבדבר היא שרק בגלל זעקות השמאל נסוגו האמריקאים. והשמאל הישראלי הוא שהציל את ירושלים ונתן לביב את הפוטו אופ עם נשיא ארה"ב שהוא כ"כ כמה לו.