בעת של גיזענות וצביעות אי אפשר שלא לשאול את הטימטום הבלתי נמנע שאלות מספר.
"בנות ישראל לעם ישראל" זעקו המפגינים בבת ים, כביגול כדי למנוע נישואי תערובת. "תגידו, על מים גנובים ימתקו שמעתם?" הרי ככול שתגבירו את האיסורים כך תגבר הסקרנות, ועמה הפיתוי.
וצועד לו שם אדם חרדי, רב או אברך, ועיניו חזק, חזק, נאוצות בספר הקודש שבידיו. זהו מנהג ידוע, של הימנעות מפיתוי, שאפילו לא בטעות שיפלו עיניו על אישה. ואם אין הוא רואה נשים, איך הוא יודע שמתרועעות הן עם ערבים?
אי אפשר שלא לשאול.
ובהפגנת הנגד הסיסמא הידועה "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" נשמעת בגאון. "תגידו, בשכם ובג'נין גם צעקתם כך ברחובות?"
אי אפשר שלא לשאול.
ואת תשומת לב הצלמים במקום לכד מפגין עם השלט "אם ערבי יתחיל עם אחותי? אשאל אותו עם יש לו אח בשבילי." יעאני גיבור, מתריס מול המפגינים שהוא גם אוהב ערבים וגם אוהב גברים. "תגיד, ומהכפר של אותו ערבי תצא בשלום אחרי שאלה כזו?"
את זה אי אפשר שלא לשאול.
אי אפשר שלא לשאול, כי בגזענות חיבים להילחם, אבל לא בעזרת צביעות, חד צדדיות, בורות, התנשאות וגזענות מוסוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה