ממה ברח, ברק אהוד ברח?
מסירת ניצולים מנופצת הוא ברח.
לא סירת הצלה הייתה מפלגת העבודה אחרי הבחירות האחרונות, כי אם כלי שיט מאולתר עם אוסף נוסעים אקראי. חלקם ותיקים מימים טובים יותר, חלקם חדשים.
אך לא ברק הוא שהביא ספינת פאר זו אל מימי מיצר רבוי שרטונים, הוא רק זה שלא הצליח להוציא אותה משם, עד שרבו החבטות והיא פשוט טבעה, התפרקה במים השוטפים.
לכישלון אבות רבים, אך בולט בהם הד"ר יוסי ביליין, האדווקטור הגדול של תהליך אוסלו.
היעד היה נכון, תהליך שלום שבסופו מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. הרוח, מחנה שלום ומצביעי שלום שהיוו קרוב למחצית מהתושבים היהודים בארץ ישראל, לא רעה בכלל. והמפרשים, מדינת ישראל בשיא כוחה, מעצמה אזורית באמצע תהליך בו הפכה להיות שחקן חשוב בכלכלה העולמית, גדולים ופרושים במלואם.
אך הנתיב, אוי הנתיב. נתיב של התעלמות מוחלטת מדו פרצופיותו של השותף הפלסטינאי, של סלחנות על כול גילויי השנאה וההסתה שבו, ואלם מלווה גמגומים לנוכח גל הטרור הרצחני.
ולמרות שהד"ר ביילין מעולם לא הנהיג את מפלגת העבודה, הוא היה קרוב אל הנהגתה ונחשב ממכובדי מחנה השלום בישראל. בתור הדמות שזוהתה הכי הרבה עם תהליך אוסלו, וכמי שדאג שיזהו אותו ככזה, הוא שנווט את מפלגת העבודה ואת מחנה השלום כולו אל דרך חתכים זו, ממנה לא פרס, לא פרץ, לא מצנע, ולא ברק הוציאו אותה משם.
ברק תרם את חלקו זה נכון, תפס קריז של אוטוריטריזם ויצר לעצמו אויבים של לא לצורך. אך בלי הנווט המוכשר הד"ר יוסי ביילין זה לא היה קורה, לא למפלגת העבודה ולא למרץ, לא למחנה השלום ולא לתקווה לשלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה